יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 42 | חלק א'

 

רוב התלונות, הקובלנות, התביעות וצווי המניעה שהוגשו נגדי התנקזו לתיק אחד מרכזי, אותו ניהל השופט אורי שטרוזמן עד שנת 1991. ההכרעה בתיק ניתנה בספטמבר 1993, אבל אני כבר קיבלתי תחזיות. האסטרולוג הצמוד שלי, אילן פקר, העריך שפסק הדין יהיה חצי חצי, כלומר שבנקודה העיקרית והחשובה אזכה, אולם יהיה משהו קטן שיעיב על שמחתי. וכך היה.

באוקטובר 1993, לאחר שש שנים ארוכות של מאבק משפטי, התכנסנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב להקראת פסק הדין של השופט שטרוזמן. השופט סיכם את טענותיהם של הארגון, של עו"ד רפנהגן ושל חברת ההלוואות BGA נגדי לשלוש תביעות. בפסק הדין סוקר שטרוזמן בהרחבה את תולדות תוכנית הפנסיה הגרמנית, את מימון ההשקעה ברכישת הזכויות ואת תוכנית המימון.

"פעולותיו הראשונות של הארגון היו מבורכות מבחינת הציבור המעוניין בפנסיה ונושאות רווחים שאין עליהם שום טרוניות", כותב השופט שטרוזמן, "החזות החיצונית, מראה העין, של פעילות הארגון כפי שמשתקפת מדברי עו"ד פרי היא דאגה רבה, מחשבה עמוקה ופעילות ענפה ברחבי תבל לטובת אזרחי ישראל הזכאים ומבקשים ליהנות מהפנסיה הגרמנית". בהמשך מציין שטרוזמן: "הארגון התחזה בפני הציבור בישראל בכלל, והפונים לשירותיו בפרט, כמי שמייצג את עניינם של מבקשי הפנסיה הגרמנית, אשר טובתם היא בראש מעייניו".

שטרוזמן הביא כדוגמה את המקרה של יעקב קודלו: "במקום תשלום של כאלף מארק גרמני לחודש כפנסיה חודשית […] לא זכו (קודלו ואחרים) אלא באפס קצהו של סכום הפנסיה המובטחת בסך של מאה מארק גרמני לחודש ותו לא. ואילו חברת BGA וחברת BGF, המזוהות בעיניהם עם הארגון, מנצלות את זכאותם לפנסיה להתעשרותן".

שטרוזמן מתאר את מצב הדברים העגום בפירוט: "התמונה המצטיירת היא ניצול הארגון את זכותם של לקוחותיו להשתתפות בתוכנית הפנסיה הגרמנית, כמנוף להוצאת כספים מהביטוח הלאומי הגרמני לחברות האשראי BGA ו-BGF, ומהן לעצמו. השימוש בשמותיהם, דמויותיהם וחתימותיהם של הלקוחות נעשה לצורך בניית מערך גבייה בו זורם הכסף בשני מסלולים: האחד מהביטוח הלאומי הגרמני ישירות לחברת BGF והשני מהביטוח הלאומי הגרמני דרך חשבון מעבר של הלקוח לחברת BGA. משתי חברות אלה נמשכת זרימת כספים לארגון, כאשר הלקוחות כבולים לחברות האשראי במערכת מכוסה ומגובה בהסכמים, ייפויי כוח, התחייבויות ומסמכים המבטיחים את הזרימה השוטפת בכל חודש".

שטרוזמן קובע: "למשמע העדויות וניתוח ההסכמים ברור שהארגון ואנשיו נהגו שלא כהלכה בלקוחותיהם, והפרו את מצוות תום הלב, המחייבת אותם במשא ומתן עם הלקוחות לפני החתימה על הסכמי הייצוג והסכמי ההלוואה ובמימוש ההסכמים".

כמו כן קובע השופט: "היו לארגון טובות הנאה נכבדות מהתקשרויותיהם של לקוחותיו עם עו"ד רפנהגן וחברות האשראי […] ומביטוח החיים שנעשה להבטחת תשלום יתרת החובות במקרה של פטירה". את נושא גביית פרמיות הביטוח כינה השופט "ניגוד עניינים בולט עד כדי מעילה באמון הלקוח".

בהמשך פסק הדין מתייחס שטרוזמן לנושא המכתב של גברת גוטליב, שבגינו תבע אותי פרי על הוצאת לשון הרע: "אין ספק שהביטוי 'בגלל הרמאויות שמתבצעות פה בישראל' המופיע במכתב מכוון לפעילות הארגון", קובע שטרוזמן. "במשלוח מכתב זה, הנחזה כמכתב חתום על ידי ד"ר גוטליב, נעשה מעשה זיוף והאפשרות שגב' גולן סברה שד"ר גוטליב יהיה מעוניין במשלוח מכתב זה אינה ממעטת מאחריותה למעשה המרמה ופרסום לשון הרע במכתב, למרות שאינו נושא את שמה אלא את שמו.

"ייחוס מעשי רמאות לארגון הוא כמובן פרסום לשון הרע עליו, והשאלה היא האם יש אמת בפרסום", ממשיך שטרוזמן. "עתה משהוברר שהפר הארגון את חובת הנאמנות שלו כלפי לקוחותיו ולא גילה להם את קשריו וטובות ההנאה הניתנות לו בחברות האשראי וכתוצאה מכך נחזה כמי שטובת הלקוחות בלבד היא בראש מעייניו ואין לחשוש לאפשרות שטובתם איננה עשויה להיות טובתו – אינני מוכן לקבוע שאין אמת בייחוס מעשי רמאות לארגון.

"אין ספק שגב' גולן היתה משוכנעת באמיתות דבריה על 'הרמאויות שמתבצעות פה בישראל' ושכנוע זה […] הוא נימוק לקולה בפסיקת הפיצויים. […] כך סבורני שעתה, אחרי שפעילות הארגון נחשפה כמתואר בפסק דין זה הודות למאבקה של הגב' גולן בארגון, אין זה צודק לחייב את הגב' גולן בתשלום פיצויים, אפילו לא סמליים, לארגון". מסקנות פסק הדין אימתו את תחושותיי.

אולם כפי שפקר חזה, פסק הדין לא היה מושלם. שטרוזמן קבע כי על סמך עדויות שונות ניתן "לקבוע ממצא לחובת גב' גולן על גניבת רשימה הידועה בארגון כ'רשימת לקוחות קוד 2'".

לסיכום, קובע שטרוזמן: "התובעים אמנם זוכים במקצת תביעתם […] אבל למעשה הם מפסידים בעיקר המחלוקת שהיתה נטושה בינם ובין הנתבעת, והיא בשאלת אמינותו של הארגון".

במהלך הקראת פסק הדין ישבתי קפואה. עדיין לא הבנתי את משמעותם המלאה של הדברים, למעט הזיכוי מהוצאת לשון הרע, שהיה לטובתי. לקחתי את הפרוטוקול, נסעתי מיד למשרד עורכי הדין אשר ייצג אותי ורק כשהגעתי לחדר הישיבות פרצתי בבכי מר. שמעתי ידיעה בחדשות על פסק הדין, והתחלתי לרעוד. זו היתה פריקת מתח של שנים.

 

אהבת? דרג!
פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 41-45, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.