יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 42 | חלק ב'

האזינו לפרק מספר 42 בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:


העיתונות התייחסה לנושא בהרחבה. כל אותם עיתונאים שפרסמו ללא הרף את האשמותיו של עו"ד פרי נגדי, גילו פתאום את האור וסיפקו לי במה להשמיע את דבריי. בעיתונים של יום המחרת הייתי מרואיינת מבוקשת. "אני מאושרת שהצדק ניצח", אמרתי. "כל השנים האלה זעקתי את זעקתם של הזקנים שבאו אליי בבכי לקבל ייעוץ. לקוחות שהכירו אותי מעבודתי אצל פרי פנו אליי בכל מיני שאלות ובירורים. השאלות העלו את חשדי. הבנתי שמרמים את האנשים. פניתי לגרמניה כדי לברר פרטים לגבי תיק מסוים, ושלחתי להם מכתב שבו ציינתי שהארגון מרמה את האנשים בארץ. גם את הלקוחות הזהרתי מפני פרי. הוא הגיש נגדי כשתים-עשרה תביעות".

יום לאחר מתן פסק הדין עליתי לירושלים, לעימות טלוויזיוני מול פרי. הוא דיבר מתל אביב ודמותו נשקפה על המסך. במהלך העימות הבטחתי להגיש תביעה ייצוגית נגד הארגון למימוש האמנה, בשם האנשים שנפגעו, ואילו הוא התמקד בגניבת הרשימות. למעשה, הוא עבר לעמדת התגוננות. הוא הוציא סכומי עתק כדי לשקם את תדמיתו הפגועה והודיע שיערער על פסק הדין.

למרות המכה התדמיתית שחטף, עו"ד פרי לא התייאש והמשיך לתבוע. הוא הגיש נגדי תביעות וקובלנות פרטיות חדשות בנושא גניבה, מרמה והתחזות. אולם הפעם, לאחר פסק הדין, הייתי כבר מחוזקת, וגם התקשורת התייחסה אליי ביתר הגינות ונתנה ביטוי גם לצד שלי.

לאחר פרסום פסק הדין, התייחסו אליי כולם כאל מומחית בתחום הפנסיות. "אם יצאת נגד פרי הגדול וניצחת, את יכולה לעשות הכול", אמרו לי. המשרד הפך למקום עלייה לרגל. החלו לפקוד אותי המוני מברכים, גם כאלה שלא היה להם קשר לפנסיה. הגיעו אפילו אנשים מכפר שלם, שידעו ששם העברתי חלק נכבד מילדותי. בעיני רבים הייתי לגיבורה. כשבוע לאחר הקראת פסק הדין הלכתי לקנות לבני שטיח בדיזנגוף סנטר, וכאשר המוכר ראה את שמי רשום על הצ'ק, הוא התנפל עליי בחיבוקים ונשיקות וסירב לקבל תשלום עבור השטיח. "את עשית דבר שמצריך אומץ רב, וכבוד גדול הוא לי לשרת אותך", אמר בהתרגשות. רק אז הבנתי באיזה עצב רגיש של החברה הישראלית נגעתי.

לא רק התקשורת והרחוב הישראלי שינו את יחסם, אלא גם הארגונים העולמיים שעסקו בנושא הפנסיה. הגופים השונים בגרמניה נהגו להתייחס אליי בספקנות מה. כשהייתי מגיעה היו אמנם מקשיבים לי, אך לא זכיתי להתייחסות המכובדת לה זכה פרי. לאחר מתן פסק הדין הפכתי לגורם בכיר בנושא הפנסיה. זכיתי לקבלת פנים חמה ולבבית אצל כולם. בביקורי הראשון בברלין לאחר מתן פסק הדין, נפגשתי עם מנהל בביטוח הלאומי. לא אשכח כיצד פתח את מגירת שולחן הכתיבה הכבד, ושלף ממנה תרגום לגרמנית של דברי שטרוזמן. מאוד התרשמתי מכך.

פסק הדין חיזק אותי וביסס את מעמדי, ותרם רבות לשיפור הביטחון העצמי שלי. צחוק הגורל הוא שאני חייבת הרבה מכך לפרי. בלעדיו לא הייתי נקלעת לעיסוק בפנסיה. אלמלא האובססיה שלו לרדוף אותי, לא הייתי נדחקת לפינה ולא היה עולה על דעתי לרדת לעומקם של דברים ולהגיע לחשיפת האמת. כמו חלקים של פאזל המצטרפים זה לזה, התחלתי להבין כיצד פעל פרי ואיתי עוד רבים אחרים. מבנה ההלוואות הסבוך יצר מלכודת ללא מוצא בעבור הלקוחות. אט אט עלו חשדות נוספים ועמוקים גם אצל רשויות החוק. אלה נפנו לבדיקה רצינית ומעמיקה של הממצאים. לאורך סוף שנות התשעים התנהלה חקירה מקיפה, ובשנת 2001 הגישה מדינת ישראל תביעה פלילית נגד ישראל פרי והארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי ישראל-מערב גרמניה.

מדינת ישראל ניהלה את המשפט נגד עו"ד ישראל פרי משנת 2001 ועד 2007. בכתב האישום, מדינת ישראל נגד ישראל פרי והארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי ישראל-מערב גרמניה, נכללו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, תיווך בביטוח שלא בהיתר, עיסוק בביטוח, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. שמיעת התיק, בפני כבוד השופט זכריה כספי, בבית המשפט המחוזי תל אביב, נמשכה שבע שנים תמימות. באלפי עמודים, מגולל פרוטוקול המשפט את הפרשה המסועפת והחמורה. היה זה אחד התיקים הגדולים ביותר של המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, מבחינת היקף הפרשה ומבחינת הסכומים שבהם דובר.

הפעם יצא פרי, למוד הקרבות והמאבקים המשפטיים המפולפלים, להילחם על חייו. כשהוא מלווה כמו תמיד בסוללת עורכי דין מהשורה הראשונה, הגן על עצמו בכל כוחותיו ובכל הדרכים האפשריות. אך הכרעת הדין שפורסמה באוקטובר 2007 היתה חד משמעית. פרי והארגון נמצאו אשמים ברוב העבירות. במסמך הארוך מגולל כבוד השופט את פרטי הפרשה המורכבת והסבוכה. פרי הפעיל מערך חובק עולם, קפדני, מתוכנן ושיטתי, שבעזרתו הצליח לגנוב כספים בסכום כולל שהוערך בשמונה מאות ושבעים מיליון שקל. עשרים שנה מאוחר יותר אני מבינה היטב, כי התמודדתי עם אויב גדול, שתלטני ומתוחכם מכפי שיכולתי לשער.

לא הייתי היחידה שעברה קשיים כה רבים בהתמודדות עם עו"ד פרי. הזעם הדורסני והמניפולציות הקשות היו מנת חלקם של אנשים נוספים. למשל, מרטין הֵקֵה, יועץ פיננסי מגרמניה, שעבד בבנק הגרמני BHF, ניהל משא ומתן מול פרי מטעם הבנק, ולאחר מכן עבר לעבוד איתו במשך כחמש שנים. בין השניים נרקמו יחסים טובים, והקה היה לשותף קרוב ואיש סוד. בשנת 1999, לאחר שנפתחה החקירה נגד פרי ולאחר שנערכו חיפושים בביתו ובמשרדו של הקה, יחסיהם עלו על שרטון. נדמה כי הקה ידע מעט יותר מדי. סדרת המגעים שהתקיימה לאחר מכן בין השניים הביאה לאישום בעבירות שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה.

אחד מרגעי השיא בפרשה הוא מפגש שהתקיים בקיץ 1999 בחדר בבית מלון בציריך, ושאותו כינה הקה "פגישת הסטריפטיז". עם תחילת המפגש, פתח עו"ד פרי את חולצתו וחשף את פלג גופו העליון, תוך שהוא דורש מהקה לעשות כמוהו, כדי לוודא שאינו נושא מכשירי הקלטה על גופו.

פרי הציע להקה שלושה וחצי מיליון מארק, שישולמו בפרישה לשבע שנים, בתנאי שיפעל בהתאם להוראותיו בעניינים המשפטיים. הוא אף דרש לקבל ממנו, במהלך שהוגדר על ידי השופט כ"פעילות עבריינית", הודאה בכתב בגניבה, שאותה ישמור בכספת.

נזכרתי בגברת גוטליב, הלקוחה התמימה לכאורה שנשלחה אליי והיתה מחוברת כולה למכשירי האזנה. הבנתי כי אין קץ למעלליו של איש זה וכי דרכי הפעולה הפתלתולות שבהן הוא נוקט חוזרות על עצמן שוב ושוב.

הכרעת הדין עוררה הדים קשים בציבור. כתבה גדולה שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" באותם ימים הציגה צילומים ותיאורים מפורטים של הדירה המפוארת של עו"ד פרי במגדלי אקירוב בתל אביב, המוערכת בשווי של חמישים מיליון דולר. "כיור מזהב, יצירות אמנות במאות אלפי דולרים", הדהדו הכותרות. העושר מנקר העיניים שמקורו בכסף שנלקח במרמה נחשף קבל עם ועדה. ואיש לא נותר אדיש.

טחנות הצדק המשיכו במלאכתן, ולדיון הטיעונים לעונש, שהתקיים בינואר 2008, החלטתי להגיע בעצמי. קהל רב גדש את מסדרונות בית המשפט, עד כי הוחלט להעביר את הדיון לאולם גדול יותר. גם זה היה צר מלהכיל את עשרות הנוכחים ונציגי התקשורת. לא היה אפשר להכניס סיכה. רבים בקהל היו אנשים מבוגרים, בשנות השבעים, השמונים והתשעים לחייהם. קשישים שבעי תלאות ומרורים שהגיעו אל היכל הצדק כדי לקבל את יומם. מחוץ לאולם, אדם אחד שלא עמד בהתרגשות ובמתח התעלף.

לא ראיתי את עו"ד פרי שנים רבות והייתי נרגשת ומתוחה. האדם שבגללו סבלתי כל כך הרבה, מתחנן כעת על חייו בבית המשפט. בתוך המהומה שבאולם הדיונים, מעט לפני תחילת הדיון, נפגשו מבטינו לשבריר אחד של שנייה, והגלגל התהפך. התבוננתי בו כפי שהוא תמיד התבונן בי, באותו מבט ביקורתי וקר, כמעט אדיש, ובתגובה פניו נמלאו בוז ותרעומת. זה היה רגע מאוד לא נעים. מערבולת של רגשות הציפה אותי. פחד, הקלה, עצב וגם רחמים.

הדיון היה ארוך, ובזה אחר זה עלו ובאו עדים מטעם ההגנה שניסו לרכך את דעת בית המשפט, רגע לפני מתן גזר הדין. אחרון בתור, לאחר כל העדים, עלה עו"ד פרי לומר את דברו מול בית המשפט. "אני עומד בפניך אדוני השופט, ויודע כי רק דברים היוצאים מהלב ייכנסו ללבך", אמר בכבדות. "מחמת התרגשותי ועייפותי במעמד קשה זה, אם לא אקרא את דבריי מהכתב שהכינותי, ייעתקו המילים מפי. קשה עליי המעמד הזה, קשה מכל". כך אמר והמשיך להקריא את דבריו מהכתוב.

לאחר כחודש, בפברואר 2008, ניתן גזר הדין, שאינו משתמע לשתי פנים. כבוד השופט זכריה כספי כתב בהחלטתו: "הנאשם חטא בשניים אלה: הוא לא פעל ביושר, ואף זו לשון המעטה, והוא פגע באחרים. […] אפשר לראות, באופן ברור, כי כמעט בכל פעולה שלו […] ניכר רצונו להפיק רווחים ולעתים עד כדי תאוות בצע ממש". ובמקום אחר כתב השופט: "הנאשם לא הסתפק באי גילוי בלבד, אלא טרח והטעה, שיקר ורימה, עיוות והציג מצגי שווא". בסיומה של הפרשה, נגזר על פרי עונש מאסר בפועל של שתים-עשרה שנה, וקנס בסכום כולל של כעשרים ושניים מיליון שקל. על הארגון הוטל קנס של שני מיליון ושש מאות אלף שקל. בניסיון אחרון, ערער פרי לבית המשפט העליון, וכעבור שנה קיצר העליון את עונש המאסר לעשר שנים.

כיום, משחלפו שנים רבות ובמבט נוסף לאחור, חשוב לזכור, כי בתחילת דרכו של עו"ד ישראל פרי בתחום הפנסיה הגרמנית מעשיו היו טובים ודרכו נכונה. ראוי לציין, כי פעולתו היטיבה עם רבים, וכך קבע גם בית המשפט. בלעדיו, לא היתה מתממשת תוכנית הפנסיה. הוא הביא את הפרטים לידיעת הציבור, הוא הפיץ וקידם את הנושא במרץ, וסייע בהלוואות להשקעת הסכום ההתחלתי למי שחסרו את האמצעים. הוא פעל במקום שבו המדינה גילתה אוזלת יד ואף הערימה קשיים כאשר לא התירה להוציא כספים לחו"ל. הוא פנה לבג"צ, נאבק והתעקש והביא למעשים ולתוצאות בשטח. קצבאות הפנסיה מבטיחות קיום בכבוד למבוגרים וקשישים רבים. אלמנות שנותרה להן רק קצבת ביטוח לאומי ממשיכות לקבל שישים אחוז מהפנסיה של הבעל, תמיכה כלכלית שמצילה אותן מחיי עוני. רבים חייבים לעו"ד פרי את קיומם בכבוד לעת זקנה. על תרומתו לאזרחי המדינה יכול היה לקבל את פרס ישראל. אך למרבה הצער, החיובי שבמעשיו נשכח וירד לטמיון משום שסטה מדרך הישר.

אהבת? דרג!
פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 41-45, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.