יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 45 | חלק ב'

האזינו לפרק מספר 45 בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:

המשך מחלק א':

"הם באים אלייך בטענות כי הם מפחדים ממך, שלא תחשפי לאן הלכו הכספים של ניצולי השואה במשך השנים", אמרו לי רבים מלקוחותיי. מנגד, מי שלא הכיר אותי העביר ביקורת, "לא נהגת בתום לב, שיקרת אותנו", שמעתי מאנשים לא מעטים, גם מקרב לקוחותיי הוותיקים וגם ממי שלא התמצאו בנושא הפיצויים, והעדיפו להאמין לכתבה במלואה.

היה לי ברור כי המבקרים הולכו שולל על ידי הכתבה, ומצפוני היה שקט בכל הנוגע לעבודתי, אולם הרגשתי רע עם הפרסום השלילי. הרגשתי שהיוצרות התהפכו. דווקא אני, שנלחמתי למען רווחתם של ניצולי שואה וזכיתי להכרה רבה על כך, מוצגת לפתע כמי שמנצלת את אותם ניצולים.

יעקב לא התעצל והפיץ את הכתבה לכלי תקשורת רבים, שקפצו על המציאה כמוצאי שלל רב. כמעט כל עיתון ורשת רדיו חזרו על התחקיר וציטטו מתוכו כאוות נפשם. התחננתי לעיתונאים שיבואו ויבדקו מה באמת עומד מאחורי הקמפיין שמנוהל נגדי. רציתי להוכיח שמדובר במניעים אישיים של אנשי מרכז הארגונים, שלא רק טובת ניצולי השואה עמדה לנגד עיניהם. אבל ההתעלמות היתה כמעט מוחלטת.

לעיתונאים היה קל יותר למחזר את הטענות שהופיעו בכתבה של יעקב, ולהביא את תגובתי הקצרה בסוף הידיעה. ההתנפלות התקשורתית הזכירה לי את התקופה שבה רדף אותי עו"ד פרי. אף על פי שהייתי חזקה יותר מבחינה כלכלית, עדיין הרגשתי חסרת אונים מול התקשורת ומול הטענות הקשות. הציק לי שאנשים שלא הכירו אותי בחרו באופן אוטומטי להאמין לטענות הנבזיות נגדי.

במקום להיכנס לדיכאון ולהידרדר שוב לחוסר שליטה, החלטתי לבדוק אם מרכז הארגונים של ניצולי השואה, ששם לו למטרה להגן על ניצולי השואה, והעומד בראשו, נח פלוג, אכן פועלים בתום לב. חיש מהר התברר לי שהאמת רחוקה מכך.

בוקר אחד הגיע למשרדי קצין בכיר, בנו של אחד מלקוחותיי הוותיקים. אותו קצין סיפר לי בפליאה כי קיבל לביתו מכתב מעמותה לעובדי כפייה הפועלת ברחוב השרון בתל אביב, וזאת מבלי שמסר את כתובתו לאיש. הקצין סיפר לי שהתקשר לטלפון שצוין במכתב, ושם נאמר לו כי העמותה שייכת למרכז הארגונים של ניצולי השואה. בירור קטן העלה כי בעמותה היה חבר גם יו"ר מרכז הארגונים, נח פלוג.

המידע החדש הדהים אותי. הבנתי שככל הנראה מתבשל פה משהו הרבה יותר גדול ממה שחשבתי. במקביל לתוקפנות נגדי, נראה שמרכז הארגונים מנסה לרשום בעצמו ניצולי שואה ולייצגם, על אף טענתו כי ייצוג כזה הוא מיותר לחלוטין.

שוב גייסתי לעזרתי את גיל. הפעם שלחתי אותו לביקור במשרדי העמותה. "אני מבקש לרשום את אבי לקבלת הפיצויים", אמר גיל, ומסר את פרטיו של אחד הפקידים המבוגרים שעבדו במשרדי. לאחר ששילם ארבעים שקל כדמי רישום, שאל גיל אם העמותה אכן פועלת בהתנדבות. הוא נתקל בתשובה מתחמקת. "שכר הטרחה ייקבע בעתיד על ידי עורך דין בגרמניה", נאמר לו, "כרגע לא ברור על איזה סכום מדובר".

אם כן, מרכז הארגונים שהסית נגדי את התקשורת ואת ניצולי השואה, היה רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת. התחלתי להבין כי מדובר כאן בתחרות עסקית לשמה.

אולם הדברים לא הסתיימו כאן. מבדיקות נוספות שערכתי התברר כי מרכז הארגונים ועמותות נוספות הקשורות אליו אופיינו באי סדרים כספיים ומנהליים חמורים. בעקבות התלונה ששלחתי למשרד האוצר ולרשם העמותות, פורסם דו"ח חמור על תפקוד העמותה. דו"ח משרד האוצר גילה, כי מרכז הארגונים שימש במשך שנים עמותת צינור, וחלק מהכספים שהתקבלו כתמיכה ממשרד האוצר הועברו בצורה לא חוקית לעמותות בת. הדו"ח אישר את רוב ממצאיי והמליץ להסיר מהעמותה את האישור לניהול תקין, שבלעדיו אי אפשר ליהנות מתקציבי תמיכה ממשלתיים.

אולם אנשי מרכז הארגונים לא התייאשו. לאחר שנשלל האישור על הניהול התקין, הגישה העמותה למשרד האוצר אישור על ניהול תקין שניתן לעמותה אחרת, כאשר בראש הדף מתנוססת חותמת מרכז הארגונים. משרד האוצר חשד כי מדובר בזיוף, ופתח בחקירה.

רשם העמותות ומשרד האוצר הזמינו דוחות ביקורת, ובהם התגלה כי המרכז גם העניק הלוואות בסך מאות אלפי שקלים לעמותות שונות, ולאחר זמן מה רשם את החובות כחובות אבודים. בכמה מהמקרים לא ברור מה נעשה בכספים שפוזרו. חשש לניגוד אינטרסים נמצא בעובדה שנח פלוג מכהן בתפקידים שונים בשלל עמותות נוספות, שלכמה מהן מרכז הארגונים נהג להעביר כספים. על פלוג ובעלי תפקידים אחרים כתב רשם העמותות: "העובדה שבמידה רבה אותן נפשות פועלות הן בעמותה והן בעמותות הקשורות, גרמה לניגודי עניינים המשליכים על היחסים הכספיים ביניהן".

עוד ציין הרשם: "עלו ממצאים חמורים בעניין מתן שכר מנופח החורג באופן מהותי מהסביר לעובדים ולנותני שירותים". בעקבות הממצאים הקשים קיבל על עצמו מרכז הארגונים תוכנית הבראה מרחיקת לכת, שכללה בין היתר ליווי של רואה חשבון מטעם רשם העמותות, שאישורו נדרש לביצוע כל פעולה העולה על סכום מסוים.

הגשתי תלונה נוספת לרשם העמותות על אי סדרים בעמותה בשם הפדרציה העולמית של ניצולי שואה יוצאי פולין. בעקבות התלונה הוגשה בקשה לפירוק נגד העמותה, ובין היתר נכתב: "התקבלו במשרדי הרשם מספר תלונות של יפה גולן מחברת יפה גולן בע"מ. עיקר התלונה הינה בעניין מבנה ברחוב דיזנגוף 158 (להלן 'המבנה'). על פי התלונה, שלוש מתוך ארבע הקומות במבנה הועברו לעמותה ללא תמורה, מהאגודה לעזרה הדדית של עובדי קופת חולים בע"מ שקיבלה את הנכס מהסוכנות היהודית. שתי קומות מתוך השלוש נמכרו בשנת 1990 בסכום שאינו משקף את ערכן האמיתי. שנתיים לאחר מכן נעלמו הכספים. עוד נכתב בתלונה כי על פי מאזני העמותה שילמה העמותה בשנים 1990 עד 1995 שכר דירה בגין הקומות שנמכרו. טענה נוספת שעלתה בתלונה היא שכספי העמותה שימשו למימון בחירות".

המקרה הגיע לתביעה בבית המשפט המחוזי, ובפסק הדין הורתה השופטת לפרק את העמותה ולהעביר את התיק לבדיקה יסודית, על מנת לברר לאן נעלמו כספי העמותה: "העמותה הנ"ל תפורק בידי בית משפט על פי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 ופקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983. נושאי המשרה בעמותה יתייצבו מיד עם קבלת צו הפירוק במשרד הכונס הרשמי בתל אביב, וזאת כדי למסור כל מידע שיידרש בנוגע לעסקי העמותה. כן, יתייצבו המנהלים לחקירה במשרדי הכנ"ר בכל עת, לפי דרישתו".

אהבת? דרג!
פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 41-45, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.