יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 49 | חלק ג'

המשך מחלק ב' של פרק 49.

הגענו לבית הקברות ופסענו בשביל שמוביל לקבר של אימא. מצידנו הימני קברים, מצידנו השמאלי קברים, כאשר סימן הדרך הקבוע שלי לקבר של אימא הוא קבר של אישה בשם יפה. הקבר עומד בקצה השורה, על שפת השביל, והכיתוב שעליו ממוקם על הקיר החיצוני של המצבה ולא על הפאה העליונה, כנהוג במצבות. זה סימן שתמיד קל לי מאוד למצוא. סמדר ואני פוסעות ומחפשות את הקבר שעליו כתוב יפה, שאמור להיות סמוך לשביל, אך איננו מוצאות אותו. המשכתי ללכת לאורך השביל, הלכתי קדימה, הגעתי עד לקצה השביל, עד לכביש המעבר, והקבר איננו. חזרתי אחורה, הקבר של יפה נעלם. מה קורה כאן, אמרתי לעצמי, לא יכול להיות, הרי קבר לא מזיזים. פתאום נעלמה סמדר באחת הפניות.

"סמדר, איפה את?" קראתי אליה.

"יש כאן קבר עם השם סמדר", ענתה לי, "והנה, הנה מצאתי את הקבר של סבתא". הלכתי בעקבותיה ואכן, נעמדנו שתינו מול הקבר של אימא שלי.

"לא יכול להיות", אמרתי לה, "הרי קבר לא מזיזים".

"נכון", אמרה סמדר, "אבל ראיתי קבר עם השם סמדר והחלטתי לפנות". חזרנו אל השביל, וראינו שהקבר החדש עם השם סמדר נמצא על השביל, בסמוך לקבר עם השם יפה ומסתיר אותו, כשהוא גולש מחוץ לתחום ולכיוון המעבר. אז קבר לא מזיזים, אבל כן מסתירים.

נגעתי בקבר החדש ואמרתי לסמדר בחיוך, "איזו חכמה אימא, עכשיו גם כשאת תרצי לבוא לבקר אותה, תדעי היכן לפנות".

לאחר השהייה לצד קברה של אימא חלפנו שוב על פני הקבר החדש, התבוננו בו שתינו וכמעט שפרצנו בצחוק. יצאנו מבית הקברות נרגשות ומהורהרות. חיבקתי את סמדר וליטפתי את פניה, "הלוואי שכל האהבה, האנרגיה והכוחות של אימא ירפאו אותך", אמרתי לה. התחבקנו חיבוק ארוך והלכנו כל אחת לדרכה. למחרת בבוקר, שיחת טלפון מסמדר.

"יפה", אמרה לי, "אני לא מאמינה, הכול עבר לי, הכול עבר".

אולי קשה להאמין, אבל זה כוחה של אהבה.

לאחר יומיים הגיעה לביקור בתי המתגוררת בארצות הברית, וכמנהגנו עלינו לקברה של אמי. סיפרתי לה את המקרה המוזר והמופלא עם הקבר בשם סמדר ונסענו שתינו לבית הקברות סקרניות.

"אני קצת לא מבינה כיצד קורה כזה דבר", אמרתי לבתי, "באיזו רשות מוסיפים קבר על השביל בצורה כל כך מוזרה". הגענו לנקודה המוכרת ומולי ניצב, כמו תמיד, שקט ומוכר, הקבר עם השם יפה. אותו קבר חדש, עם השם סמדר, נעלם כלא היה ובתוך השטח המרוצף נותר ריבוע ריק.

"יש כאן ריבוע ריק", אומרת בתי, "כנראה היה כאן קבר והזיזו אותו". זה כבר היה יותר מדי. כנראה יש פה עוד שחיתות, חשבתי, התחילו להזיז קברים. הרי ידוע שבקריית שאול מחירי הקברים גבוהים. ביררתי בחברה קדישא, ברישומי בית הקברות, חיפשתי אחר נפטרת בשם סמדר, אך לא היתה אישה כזאת. כאילו ובלעה אותה האדמה.

אין לי מושג מה קרה שם. אבל ייתכן שאמונה ואהבה יכולות להזיז קברים ממקומם ולהגשים כל משאלה. האמונה הובילה אותי אל ההגשמה. אין הסברים הגיוניים, אין מענה מדויק לשאלות. ממספר תעודת הזהות שהיה למספר חשבון בנק, ועד הקבר שהופיע וגם נעלם.

אהבת? דרג!
פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 46-50, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.