יפה גולן – להאמין. להעז. להגשים / פרק 50 | חלק א'

האזינו לפרק מספר 50 בספר "להאמין. להעז. להגשים" / יפה גולן:

הדלת נפתחת. עשרות זיקוקים יפהפיים מנצנצים באפלה, ובשנייה אחת נדלק אור ושוטף את החדר בקריאות שמחה ובמחיאות כפיים.

"הפתעה! מזל טוב, יפה! הפתעה!"

אולם המסעדה מלא מפה לפה, ואת הזיקוקים אוחזים בידיהם עשרות בני משפחה וחברים אהובים וקרובים. אני נדהמת, מוצפת התרגשות ושמחה. בעלי עומד לצידי וראשונים ניגשים אליי שלושת ילדיי האהובים, מחבקים ומנשקים, עוטפים אותי מכל צד, עם כל האהבה שבעולם.

כך החלה מסיבת יום הולדתי השבעים שהכינו לי בני משפחתי. כן, בהפתעה. אותי בסך הכול הזמינו לארוחה חגיגית במסעדה. לא חשדתי בכלום, ציפיתי לארוחת ערב משמחת ונעימה. כולם יודעים שאיני חובבת סודות ומזימות. אבל הפעם זה לא עזר, המספר העגול עשה את שלו וכולם הצליחו לעבוד עליי. "הפעם", צחקו לעברי, "לא עזרו לך האינטואיציות".

הערב היה בלתי נשכח. דמעות התרגשות ושמחה, ריקודים סוערים, סעודה מפוארת. ילדיי הקריאו ברכה ארוכה ומרגשת. בני משפחה וחברים נשאו דברים שיוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב.

הרי רק מי שמכיר אותי היטב ואוהב אותי מאוד יכול לומר לי את מה שאמר אחי הגדול, עזרא: "מי שטוב איתך, יפה, את נותנת לו את הנשמה. אבל מי שרע איתך, את מוציאה לו את הנשמה". גם נכדתי הבכורה כתבה מילים שובבות אך נכונות: "את לא רק סבתא, את גם חברה, קצת משוגעת אבל תמיד מקסימה".

שיאה של התוכנית האמנותית היה וידיאו קליפ עם שיר פופ מדליק המתאר בחרוזים שובבים את מהלך חיי. כל בני המשפחה התגייסו לפרויקט ודאגו לכתיבה, הלחנה, הקלטה באולפן, שירה, ריקוד ונגינה, צילום ועריכה. כמו שחקנים אמיתיים, הרימו הפקה מלאה. את הפזמון המשעשע זמזמתי ימים ארוכים: "יפה פה, יפה שם. יפה יפה כל הזמן". ובין שורות השיר שילבו מחמאות מפליגות, כמעט דמיוניות: "אם תרצי למאדים, תוך שבוע ממריאים […] כך עברו להן שנים, יפה חיה באקסטרים" ועוד ועוד חרוזים ופנינים.

הערב המרגש צולם והוסרט. ילדיי הכינו אלבום מזכרת יפהפה עם צילומים ישנים שלנו ועם תיעוד מפורט של המסיבה החגיגית. יחד חגגנו יום הולדת מפואר בערב שלא אשכח לעולם.

בסופו של יום, אדם שב לביתו. ושם, משפחתו. הדבר היקר מכל. מעט מאוד סיפרתי כאן על משפחתי האהובה, אולם זהו מרכז חיי, הציר סביבו סובב עולמי. בעלי, שלושת ילדיי ובני זוגם ותשעת נכדיי, הם מקור גאוותי ושמחתי. כל אחד מילדיי, בתחומו ובדרכו, הוא כוכב. סיפור הצלחה.

אני זוכרת את הימים שבהם ספרתי כל גרוש, כל אגורה, כל פרוטה שהיתה בידיי. באחת הפעמים הבודדות שבהן יצאתי עם בני, אז ילד צעיר בן שש, כדי ללוות אותו למבחן חשוב, הוא נהיה רעב. קניתי לו פלאפל, אבל לא יכולתי לקנות לו מיץ, משום שחישבתי את דמי הנסיעה באוטובוס חזרה. ישבתי לצידו, עם הראש באדמה, ליד דוכן הפלאפל, נשרפת מבפנים. היה לי קשה, בכיתי בדממה, לא האמנתי כמה נמוך הגעתי.

אבל הילדים למדו לחיות עם המצוקה, להסוות, להתגבר עם יוזמה אישית. כשהגיעו זמנים טובים יותר, יצאתי איתם לבלות, לטייל בחנויות בעיר. בכל מקום אמרתי, "מה אתם רוצים? רק תבקשו, אני אקנה". והם, צנועים ומתחשבים כפי שהורגלו להיות, היו מסרבים. התחננתי, "מה אתם רוצים?" הייתי שואלת והם היו אומרים, "לא צריך, אימא, הכול בסדר". מאוחר יותר עלה בידי גם לשלוח אותם יחד לטיול גדול בחו"ל. סעו, תיהנו, אמרתי להם. רציתי שיהיו יחד ויבלו, ניסיתי לפצות אותם בכל דרך על הסבל שעברו. שנים רבות חלפו, והיום אני יודעת שילדיי מעריכים אותי, למרות הקשיים שעברו.

באותו ערב מקסים, במסיבה המפוארת, ישבתי לרגע בצד והתבוננתי בילדיי ובנכדיי. נמלאתי גאווה. לאילו הישגים הגיעו כולם, אילו חיים יפים בנו להם. כיצד הצלחנו להחדיר בהם כוח, שאפתנות, מצוינות. אני יודעת שיכול היה להיות לגמרי אחרת. חוויתי בילדותי עוני, רקע קשה, ואני יודעת שלא לכל הסיפורים יש סוף טוב.

משפחתי האהובה היא הבסיס של חיי, כן השיגור. אימא ואבא, אחיי ואחיותיי, המשפחה שהקמתי, שגדלה ופרחה, זה הכוח שמעניק לי את התנופה, את החוסן, להגיע להצלחות אך גם להתמודד עם זמנים קשים.

אהבת? דרג!
פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 46-50, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.