פרק 77: סיפור מרגש מתוך "ללא מורא" / יפה גולן

 אחד המקרים העצובים שבהם נתקלתי היה של ניצול השואה יעקב ספיבק, אשר פנה אלי בבקשה לעזרה. סיפורו ריגש אותי וגרם לי לתחושה קשה. משפחתו של ספיבק הושמדה באושוויץ. כנפגע רדיפות הנאצים היה זכאי לקצבת נכות של עשרים וחמישה אחוז, כשמונה מאות שקל בחודש. לרוע מזלו, ספיבק נפגע בראשו ובאוזניו בפיגוע בדיזנגוף סנטר. מובן שבשל פציעתו בפיגוע הטרור היה זכאי לפיצוי גדול, אולם החוק הישראלי קובע שאזרח אינו זכאי לכפל קצבאות. ספיבק נאלץ לבחור בין קצבת נפגע רדיפות הנאצים לקצבת נפגעי טרור.

הביטוח הלאומי היה אטום למקרה החריג של ספיבק, והודיע לו כך: "מאחר שהינך מקבל תגמול על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, הברירה בידיך לפי סעיף 17א' לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, לבחור בין התגמול הנ"ל לבין התגמול כנכה פעולות איבה."

כשספיבק השתחרר מבית החולים, הוא חתם על ויתור על קצבת נפגעי הנאצים לטובת פיצוי חד פעמי של שבעים אלף שקל בשל הפציעה. מצבו הכלכלי הקשה הביא אותו למצב שבו נאלץ להסכים לקבל את הפיצוי בתשלום אחד ולוותר על הפנסיה. "הסובבים אותי אמרו לי שלא יכול להיות שפציעה ממחבל באה על חשבון הסבל מהנאצים. אמרו לי שלא הבנתי טוב," סיפר ספיבק לעיתונאי שלמה אברמוביץ' מ"ידיעות אחרונות" שסיקר את הפרשה. "הנאצים הרגו לי את המשפחה, המחבל לקח לי את השמיעה ועכשיו החוק והביורוקרטיה פגעו לי בנשמה ולקחו ממני את שארית הכבוד." בנוסף לדבריו המצמררים של ספיבק, נודע לי שגם הורים שכולים שאמורים היו לקבל פיצוי נאלצו לוותר על הפנסיה מהלשכה לניצולי שואה. לא האמנתי למשמע אוזני.

ספיבק ביקש עזרה מחברי כנסת ומשרים, ללא הועיל. כשהגיע למשרדי החלטתי למצות את כל האמצעים כדי לעזור לו, ובעקיפין גם לאחרים. פניתי לעזרתה של ועידת התביעות בישראל, וביקשתי שאם בסופו של דבר המדינה לא תאשר כפל קצבאות, יאפשרו לו לקבל קצבה מקרן סעיף 2 של ועידת התביעות. יו"ר ועדת התביעות, חיים הולר, הבטיח לעשות את כל אשר יהא בידו על מנת לסייע; ואכן הוא השיג אישור מזורז לקצבה נוספת של חמש מאות מארק בחודש.

בו בזמן פניתי לחבר הכנסת שבח וייס ולפוליטיקאים נוספים. הייתי בטוחה ששבח וייס, הידוע ברגישותו המיוחדת לנושא השואה, ישמח לפעול לקידום העניין. ואכן, כחודש לאחר תחילת פעילותי, באוגוסט 1998 צפיתי בערוץ הכנסת, וראיתי את חבר הכנסת וייס נואם בקשר לחוק. התרגשתי מאוד מהתמיכה המתגבשת. בסופו של דבר החוק אושר, אך לא רטרואקטיבית. מי יודע כמה אנשים קופחו וכמה הורים שכולים נאבקו לחינם בממסד, כדי לקבל את התשלום המגיע להם.

 יפה גולן מקדישה כבר שנים רבות למען זכויות כספיות של ניצולי שואה. מדובר בנושא רגיש בחברה הישראלית המשוסעת והגברת גולן לקחה על עצמה את הטיפול המסור בנושא. הסיפור מובא לפניכם בפרק.

אהבת? דרג!
פורסם בקטגוריה יפה גולן - ללא מורא - פרקים 76-80, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *