פרק 2 – להאמין. להעז. להגשים : יפה גולן

האזינו לפרק השני:

חלפו יותר משלושים שנה מאז אותו יום נוראי. המאבקים הגדולים מאחוריי. שילמתי מחיר אישי כבד כאשר חשפתי פרשיות שחיתות ומעילה, אך זו היתה דרכי ומשימתי. סיפור חיי, שאותו העליתי על הכתב, עורר הדים ותגובות רבות, וכך אני מוצאת עצמי, לאחר שנים רבות, סוגרת מעגלים.

בקיץ 2013, בעיצומו של יום עבודה רגיל במשרד קיבלתי שיחת טלפון.

"מדברים ממשרד מבקר המדינה, אפשר לקבל את יפה גולן?"

השיחה הועברה אליי, ותיארתי לעצמי שזהו עוד מישהו שחייב לדבר איתי והמציא לעצמו עיסוק ותואר. קיבלתי כבר שיחות מחברי כנסת, מגנרלים, מזמרים ומשחקנים, כולם מתחזים מוכשרים ויצירתיים. אני מורגלת בכך, בעבודה עם קהל תמיד יש הפתעות.

מעברו השני של הקו נשמע קול נעים וסמכותי, "שלום, מדבר יוסי". כך, בפשטות, יוסי.

"כן, יוסי", אמרתי, "במה אני יכולה לעזור לך?"

"קראתי את ספרך", המשיך הדובר, "ואת אישה אמיצה. אני רוצה להזמין אותך לכנס משפטי שיתקיים בבינתחומי בהרצליה". הכנס, כך הוסיף והסביר לי, מוקדש למוסד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור ויתקיים במעמד כבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס, נשיא העליון בדימוס השופט אהרן ברק ושורה מובילה של אנשי משפט ואקדמיה. את עולם המשפט אני מכירה היטב, משעות של דיונים ומאבקים בין כותלי אולמות הדיונים, אך אירועים מסוג זה אינני נוהגת לפקוד.

"אתה גם תהיה, יוסי?" שאלתי מבודחת.

"כן. ואני אשמח אם תבואי".

"יופי", אמרתי, "אם אתה תהיה, גם אני אבוא".

החלפנו עוד אי אילו פרטים טכניים וברכות, סיימנו את השיחה והנחתי את השפופרת. הבנות במשרד התבוננו בי כולן. שקט חשוד ריחף בחלל החדר.

"נו?"

"מה נו?", אמרתי. "הזמינו אותי לכנס משפטי. יוסי ממשרד מבקר המדינה".

"יפה, זה היה 'יוסי' שפירא". אמרה אחת הבנות, "זה מבקר המדינה שדיבר

איתך".

לא יכול להיות, חשבתי, מבקר המדינה? הדובר היה מנומס, נעים, כל כך נחמד אליי. הייתי בטוחה שהוא אחד העובדים הבכירים במשרד, ממארגני הכנס, ללא ספק אדם חשוב, אבל המבקר? שכבוד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, השופט בדימוס יוסף חיים שפירא יתקשר אליי? בכבודו ובעצמו? לא יעלה על הדעת.

הייתי חייבת לבדוק. התקשרתי למשרד המבקר, למזכירתו, וגם היא אישרה

באוזניי את הדברים.

"אני לא מאמינה", אמרתי. "הוא בעצמו?"

"כן", אמרה האישה בעבר השני של הקו, "הוא בעצמו ביקש לדבר איתך".

היה לי קשה להאמין שהאדם הנעים והצנוע עימו שוחחתי הוא כבוד מבקר המדינה. חשתי כבוד, שמחה וגאווה. ביום המיועד הגעתי אל הכנס כשאני מלווה בבני הצעיר. כבוד המבקר נאם והגדיר את חשיבות תפקידו ואת חזונו האישי: "אני רואה במוסד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור כנציב זכויות האדם במדינת ישראל, וזו מדיניותי בכובעיי אלה", אמר. "חשוב לזכור כי במדינה דמוקרטית כבוד האדם שייך לכל אדם באשר הוא אדם". הזדהיתי עם הדברים ושמחתי להיות נוכחת באירוע כה חשוב.

בהפסקה יצאנו אל מתחם הכניסה ושם נפגשנו באופן אישי. כבוד המבקר יוסף שפירא, מלווה בשומר ראשו, אמר לי, "גברת גולן, אני שמח שבאת". הצגתי בפניו את בני הצעיר, מקור גאוותי, מי שהוא היום חלק ממערכת המשפט. "אני רוצה לומר לך", פנה אליו המבקר, "שיש לך אימא אמיצה מאוד". שוב נדהמתי מהצניעות ומהענייניות שבהן מתנהג אדם רם מעלה. נגעו ללבי החום והאנושיות, וריגשה אותי העובדה שכבוד המבקר, האדם העומד בראש הגוף שתפקידו להגן על חושפי שחיתויות, מכיר ומוקיר את סיפורי האישי.

בין הנוכחים באירוע פגש בני באנשי משפט ואקדמיה, מי שהיו מוריו והיום הם עמיתים לתחום. טוב לראותך, בירכו אותו אחדים מהם, טוב שאתה כאן. ולכולם ענה בני, "אני לא כאן בגללי, אני כאן בגלל אימא שלי". נשטפתי בהתרגשות ובגאווה. מגיל צעיר חווה בני את החיים במצוקה כלכלית, את הפרסומים וההאשמות בעיתונים נגד אימו שהוכתרה בתארים גנבת ורמאית. כעת, אנו עומדים יחד, בפורום מכובד זה בנוכחות צמרת עולם המשפט. שנים רבות עמדתי בפני שופטים בבתי המשפט, היום יש מי שעומדים בפני הבן שלי.

כשיצאנו מהאירוע אמר לי בני, "אימא, את אולי לא יודעת, אבל את היית בשבילנו דוגמה ומופת. היו לך כוחות אדירים להילחם, להאמין בצדקת דרכך ולהתמודד עם דבר ענקי ומסובך. ואת ניצחת. את המורה הכי טובה שלנו". שמעתי את המילים הטובות, מילים שכל אימא חוקקת על לוח לבה, ועיניי נמלאו דמעות. המעגלים נסגרים. שנים רבות לאחר שהגעתי לשפל המדרגה, אני זוכה להערכה ולסליחה אמיתית, אישית וציבורית.

אך זוהי אחרית דבר. את סיפור המעשה יש להתחיל מבראשית.

לקריאת פרקים נוספים לחצו – יפה גולן

פרק 2 – להאמין. להעז. להגשים : יפה גולן
5 (100%) 1 vote
פורסם בקטגוריה יפה גולן - להאמין להעז להגשים - פרקים 1-5, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *