פרק 44: ערבויות ללא כיסוי – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

אנסה להסביר זאת במילים פשוטות. כאשר אדם מבקש הלוואה מהבנק, עליו כמובן לספק ביטחונות – ערבים, תוכניות חיסכון וכדומה – כדי שיידע הבנק כי יש כיסוי להלוואה. מן הסתם, חשבון עסקי דורש ערבויות גדולות בהרבה, בהתאם לגובה האשראי. כעת, נניח שפלוני מעוניין לקנות סחורה באופן שוטף, אזי מבקש הוא מהבנק ערבות, כדי לקבל מהספק סחורה. הספק, מצידו, מעביר את הסחורה ואינו מקבל את התשלום מיד, אלא מאוחר יותר. עם זאת, על המוכר להבטיח כי במועד התשלום אכן יעביר לו הבנק את הסכום. תפקידו של הבנק אם כן, לוודא שיש די כסף או שווה ערך בחשבונו של הלווה, על מנת להתחייב מול הספק, ולהיות אחראי על פירעון החוב של הלקוח.

באותה התקופה לא היתה המערכת הבנקאית ממוחשבת לחלוטין, והיו בה פרצות למכביר. כך נוצר מצב שבו הביטחונות הופיעו במחשב, אך הערבויות כלפי הספק נרשמו בצורה ידנית. לדוגמה, אם רצה פלוני לקבל ערבות על סך מאה אלף שקל לחצי שנה, היה מפקיד בפיקדון את הסכום האחרון. הבנק היה מתחייב לשלם לספק בעוד חצי שנה סכום של מאה אלף שקל מפיקדונו של הלקוח. במקרה כזה הוקלד הפיקדון במחשב, אך הערבות נרשמה ידנית ותויקה בתיק הלקוח.

שיחת הטלפון שלי עם אריק הבהירה היטב את דרכי הפעולה של החבורה. החברים לא הפקידו ביטחונות מעבר לסכום בסיסי, ומשתפי הפעולה בסניף המשיכו לתת ערבויות ללא הכיסוי הנדרש. כאשר הגיע מועד פירעון הערבות, ניתנה ערבות חדשה, בסכום כפול, ושוב ללא כיסוי. מחלקת הביקורת לא הצליחה לחשוף את העוקץ, משום שבזמן הבדיקה הערבויות שלא הוקלדו במחשב הוסתרו על ידי משתפי הפעולה, ולא היה אפשר לדעת על קיומן.

שיערתי כי סגן מנהל הסניף התל אביבי שיתף עימם פעולה, וחתם על הערבויות בעצמו; משחתם עליהן, הועברו אלה למנהל הסניף, לחתימה נוספת. המנהל, כפי הנראה, אישר פעם אחר פעם את העסקאות, אוטומטית, על סמך החתימה של סגנו. מה שנותר תמוה בעיני היתה העובדה שהסגן, עובד מסור של הבנק, שיתף פעולה במעשה מרמה שכזה. ייתכן, הנחתי שוב, כי העבריינים איימו על חייו או על חיי משפחתו, בדיוק כפי שעשו לי.

אהבת? דרג!
פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 44-47, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *