פרק 47: אילוץ פרישה – מתוך "ללא מורא"/ יפה גולן

רק לאחר שלושה חודשים ההטרדות באו אל קצן, ואיש לא התקשר שוב לאיים על חיי ילדי. אולם מצבי לא השתפר. אדרבא. התסכול הלך וגבר. לא יכולתי לשאת את המחשבה שהבנק סירב להאמין לי. לא יכולתי לקבל את העובדה שעשרים שנות עבודה מסורה יורדות לטמיון, ושלפתע ללא סיבה מוצדקת, תבוא אל קצה קריירה שהיתה מושא חלומותי. העוול בער בתוכי וקרע את נפשי לגזרים. חופשת המחלה המאולצת שלי התקרבה לסיומה, ולבי ניבא רעות.

חודש עבר, וזכיתי לביקור בית מפתיע של אחד מבכירי הבנק. המנהל הבכיר הגיע ל"ביקור חולים" כדבריו. אולם בפועל המניע לביקור היה שונה לחלוטין – לשכנע אותי לעזוב מיידית את הבנק. "ושוב," טרח להדגיש, "בבדיקה שערך הבנק לא נמצא דבר וחשדותייך נבעו, ככל הנראה, מעייפות ומתח רב." האיש הציע לי להמתין עד לסוף חודש מרץ, וכך לקבל תוספת מדד על פיצויי הפרישה. "אם את רוצה לשמור על ילדייך, עדיף לך לפרוש ולגדל אותם בשקט. יש חיים אחרי הבנק, את יודעת." התקשיתי להאמין למשמע אוזני, אך בלבי כבר ידעתי שאין לי עוד למה לצפות בין כתליו של הבנק. אמרתי לאיש כי אחזור אליו עם תשובה בהקדם. לא חלף לו שבוע, ונציג נוסף של הבנק הופיע בביתי עם מסר זהה.

למען ילדי, למען בעלי, ולמען בריאות הנפש שלי, החלטתי לחדול מהמאבק באופן סופי. סיפרתי לאלי, בעלי, על הפרשה ועל האיומים. בעלי ההמום רתח על שלא ידע קודם לכן. לבסוף, כמו תמיד, האפיל טוב לבו על השאר: "העיקר שתהיי בריאה ושהילדים יהיו בטוחים. כל היתר זניח," אמר אישי היקר. כעבור יומיים הודעתי לבנק על נכונותי לפרוש, אך בתנאי ברור אחד: שמי לא יוזכר לעולם בהקשר לאותה מעילה. הבנק נעתר ובירך אותי על החלטתי. ההכנות לעזיבתי הושלמו.

את הפיצויים מהבנק נסעתי להביא בערב, מנסה להימנע ככל האפשר ממפגש עם עובדי הסניף. הבטתי בכאב על המקום שנבנה במו ידי, והפך לממלכה שאינה שלי. את ניהול הסניף אייש כבר מחליף. העתיד המזהיר שציפה לי התפוגג בטרם עת. אספתי את חפצי מהמשרד ויצאתי חרש, ראשי מורכן.

אהבת? דרג!
פורסם בקטגוריה יפה גולן – ללא מורא – פרקים 44-47, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *